בשנת 2013 התחוללה מהפכה טכנולוגית שקטה שרק מאמצי טכנולוגיה ((early adaptors, הבחינו  בדיוק בעת  בה התרחשה: ה- HMD ("קסדות" /"משקפי" המציאות המדומה) חדרו לחיי צרכנים.

לאחר חצי שנה, פייסבוק רכשו את החברה שחוללה את המהפכה- "אוקיולוס ריפט" ומאז  משקפי מציאות מדומה מוכרים לרוב העולם המערבי במידה זו או אחרת. יכולות התוכן והתוכנה של ה- VR שהיו מוטלות בספק בהתחלה, התחילו להוכיח את עצמן כאשר עוד ועוד חברות צרכניות התחילו ליישם מהלכים שיווקיים באמצעות שימוש במציאות מדומה. במקביל, פיתוחם של הטלפונים החכמים פשה לכל עבר ומחירי השוק נשברו , כך שגם טכנולוגיית ה- AR (מציאות רבודה) החלה לצבור תאוצה שקטה, הן בענף הגיימינג והן בתחום השיווק. מעבר למילה "מציאות" (reality) המחברת בין שתי הטכנולוגיות, הייתה זו הענקית גוגל שקשרה בין השתיים כאשר חלקה את הטיימינג של התהודה עת הכריזה על  גוגל גלאס (Google Glass)  והשיקה את גוגל קארדבורד (Google cardboard). לא, אין מדובר על הכרזה כפולה, אולם נטיית ההמון מאז הינה לבלבל בין מציאות רבודה לבין מציאות מדומה.

גוגל קארדבורד היה בסה"כ טמפלט שגוגל שיחררה לרשת על מנת להנגיש מציאות מדומה לכל בית אשר יש בו טלפון חכם. מכיוון שהטמפלט היה עשוי קרטון ועדשותיו היו זולות להפליא – כל אחד שבכיסו היו מצויים דולרים בודדים יכל להפוך ממתעניין בלבד לבעל יכולת לצפות בעצמו ב"פלא" המציאות האימרסיבית. אולם, ההכרזה, המוקדמת מן הראוי, הסתבר בדיעבד, על הגוגל גלאס, הרעידה את אמות הסיפין של חובבי הטכנולוגיה והעתידנות.

גוגל גלאס, בגרסתו השמועתית הראשונה, ע"פ גוגל וחורשי הטוקבקים הטכנולוגיים ברשת, היה אמור לשנות את כל תפיסת המציאות שלנו. השמועות אמרו שמדובר בפיתוח שנמשך שנים לפני ההכרזה, שעל גבי המשקפיים הנבואיות הללו יוצג מידע פולשני שיספר לנו על כל אדם שנפגוש מיהו ומהו ויציג לנו כל מידע שאיי פעם היה חשוף בהקשר שלו ברשת. הכלי הזה היה עתיד לשנות את חיי כל בני האדם שיכלו להרשות לעצמם לרכוש אותו והוא היה אמור להיות מצומק ונאה ו-חלומו של כל מציצן חובב אינפורמציה. אלא ש… לפתע פתאום הכל קרס. גוגל הכריזו בכלימה על סגירת הפרויקט והותירו חלל.  את החלל שנותר תפסה כלאחר כבוד מייקרוסופט עם ה"הולולנס" – אז, התקווה הבאה היחידה למשקפי מציאות רבודה.

מייקרוסופט הצליחה לפתח אבטיפוס מרשים מאד. כבר לפני שלוש שנים התרשמתי מהביצועים, הרזולוציה, הקשר עם המציאות וה"וואוו אפקט", אבל, וזה אבל שקיים גם היום, כשהולולנס, שכבר נחשבת גרסה משופרת וקלה יותר – הם עדיין משקפי מציאות מדומה יקרים מאד (כ- 3500$) וכבדים יחסית על ראשו של המשתמש. על כן, כעת, בפתח יוני 2019, אנו נותרים עם שתי אופציות משמעותיות למשקפי מציאות רבודה הנראות מבטיחות במידה דומה: משקפי AR של לנובו  הנקראים THINK REALITY A6  המספקים אופטיקה שקופה של חברת לומוס (חברה ישראלית, אגב) ושוקלים רק 380 גרם וזאת מכיוון שמצאו דרך להותיר את כל כובד המשקל כמו זיכרון וסוללה מחוץ למשקפיים (מה שאומר שיש כבלים משתלשלים מהם – חסרון). מחירם העתידי אמנם לא פורסם עדיין אך סביר להניח שהוא לא יהיה קרוב לזה של מייקרוסופט (כלפי מטה, כן?).

משקפיים נוספים שיעמדו לרשותנו בקרוב הם הגרסה החדשה של גוגל למשקפיים שתוכננו איי אז ב-2013:

Glass Enterprise Edition 2, הפעם הם חזרו יפים יותר וחכמים יותר! עם סוללה שמספיקה ל- 8 שעות, קלים מאד, חיבור לwifi  ותוכנת פיתוח לאנדרויד עבורם – עושה רושם ש- 1000$, מחירם, הוא מחיר הגון, אם כי ודאי לא מחיר לכל כיס.

ואם בכיסים עסקינן, כיסו של מי עשוי להרוויח יותר מהתהפוכות הטכנולוגיות אשר בפתחנו?

ובכן, אם עד כה מציאות רבודה נשענה בעיקר על יישום במכשירים חכמים, הרי שכעת, אין צורך בידיים. שינוי זה הוא משמעותי מעין כמוהו בקשר שבין הסביבה למשתמש. כאשר ידי המשתמש חופשיות והמידע המוזרם אליו זמין על גבי המציאות, הרי שניצול הריבוד הינו מקסימלי ועל כן רצוי שייושם ראשית בארגונים, מפעלים, עובדי שטח, הדרכות וכיוצ"ב.

מציאות מדומה באמצעות משקפיים המשחררות לעובד את ידיו מאפשרת לארגון להקטין עלויות שירות, להגדיל פרודוקטיביות, לשפר ולהעביר ידע ללא מתווך אנושי ובשורה התחתונה- להגדיל רווח.

בהתלבטות בבחירה בין יצירת תוכן ותוכנה במציאות מדומה לבין יצירתו במציאות רבודה תמיד יש לבחון את צרכי הארגון והמטרות. לעיתים, תרגול בחסימת המציאות הוא יעיל יותר (שימוש במציאות מדומה) ולעיתים יש הכרח ברור בחשיפה על גבי המציאות (כמו למשל בהנחיית הרכבת מכונה).

הטור מבוסס על הרצאתה של לירון צוקרמן, מנכ"ל אדג' טכנולוגיות, במסגרת מפגשי Digital Speedevent ללקוחות BO – Business Online ו-Digitalent